ילדה וילד, אח ואחות חדי אבחנה, אינם מניחים לפרטים הקטנים של החיים לחמוק מעיניהם הבוחנות. בשפה פשוטה וכנה הם חושפים ומגלים את עולם המבוגרים על סודותיו ומנהגיו המשונים בהומור שובה לב.
האיורים המינימליים מוספים נופך נוסף של הומור ומזמין את הקוראים לשוב אל הספר שוב ושוב.
השירים נוגעים בנושאים שונים ומגוונים כמו זיקנה, כסף, בריאות, עדתיות, הרצון להידמות להוריהם אך גם להיות מובדלים מהם ועוד.
יֵשׁ הַרְבֵּה שִׁירִים עַל אַחִים קְטַנִּים,
"יֵשׁ לִי אָח כָּזֶה וְיֵשׁ לִי אָח כָּזֶה,
וַאֲנַחְנוּ תָּמִיד הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים…"
לֹא, אֶצְלֵנוּ זֶה לֹא כְּמוֹ בַּשִּׁירִים.
אָח שֶׁלִּי בִּכְלָל לֹא מָתוֹק
וּבֶטַח לֹא חָמוּד, אֲפִלּוּ לֹא בִּצְחוֹק.
הוּא קוֹרֵעַ לִי צִיּוּרִים וְכָל הַזְּמַן מֵצִיק
וּמַרְבִּיץ וְחוֹטֵף, מַמָּשׁ מֵעִיק.
וַהֲכִי מְעַצְבֵּן
שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה מַצְחִיק.
אָחִי הַקָּטָן הוּא בְּעָיָה גְּדוֹלָה.
אוּלַי זֶה לֹא הָיָה כָּל–כָּךְ נוֹרָא
אִם הוּא רַק הָיָה נוֹלָד יַלְדָּה.
הָיִיתִי חַיֶּבֶת לִמְצֹא פִּתְרוֹן
אָז שַׂמְתִּי מוֹדָעָה בֶּחָצֵר:" יֶלֶד לִמְסִירָה!"
אֲבָל אַף אֶחָד לֹא הִתְקַשֵּׁר.
אֲנִי תְּקוּעָה אִתּוֹ לָנֶצַח, כָּךְ מִסְתַּבֵּר.
נדמה לי שאין ילד שלא ייהנה מספר כזה, שנראה כאילו כתב אותו חבר מוכשר מאוד שלו, וימצא בו את עצמו ואת חבריו.
נחמני רקח ספר מלא הומור, חן והנאה גדולה, שהשירים בו מדברים בגובה העיניים של הילדים, וגם ההורים לא יוכלו שלא ליהנות ממה שיש לו להציע – ובצורה שכל בני המשפחה יכולים להתחבר אליה בדרכם שלהם
הספר מקסים בתכלית! מאד מרגש ומצחיק ולרגעים גם מרגש בצער שבו - הקטע על הסבא התינוק... ההברקה עם הציור הנוגע של מגריט בתור קציצה ענקית - היא פנינה!
כמיטב המסורת בז'אנר, מאויר ומלא בשירים וחרוזים, אולם הוא מתעקש שלא לדלג מעל עובדות החיים המורכבות לעיתים, ומנסה לתווך מצבים משפחתיים שונים לילדים, גם אם הם פחות נוחים להורים.
ביקשנו מהמחבר, שאף אייר את שירי הספר, לספר על הבחירות האמנותיות והאישיות שבהן נקט בתהליך עבודת האיור
תַּפּוּחַ, זֶה כָּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה
לֹא חָתוּךְ, לֹא מְקֻלָּף,
אָז לָמָּה אִמָּא כָּל–כָּךְ כָּעֲסָה?
בִּפְלָחִים, אֶפְשָׁר בְּצַלַּחַת,
לֹא מְשַׁנֶּה, הָעִקָּר שֶׁתָּבִיאוּ לִי
עַכְשָׁו, מִיָּד וְהַרְבֵּה!
שֶׁיִּהְיֶה שָׁטוּף, קָלוּף וְגַם מְיֻבָּשׁ
אָז לָמָה אַבָּא כָּעַס?
אֲבָל מַמָּשׁ!
מָה עָדִיף, קוֹרְנְפְלֵקְס בְּחָלָב?
זֶה פְּרִי כָּל–כָּךְ בָּרִיא…
תַּפּוּחַ, הַרְבֵּה יוֹתֵר הֶגְיוֹנִי!
לֹא מַמָּשׁ מְשַׁנֶּה לִי אִם יָרֹק אוֹ אָדֹם
בֶּאֱמֶת, זֶה לֹא חָשׁוּב.
הָעִקָּר שֶׁלֹּא אֵלֵךְ לִישֹׁן.
שלומי נחמני (1979) אמן רב-תחומי, כותב, מאייר ומעצב גרפי, בוגר האקדמיה ״בצלאל״ במגמה לתקשורת חזותית. מתגורר ועובד בתל-אביב, נשוי ואב לשלושה ילדים, שָׂרִי, ענר ואמרי.
בשנת 2009 יסד יחד עם זוגתו ומעצבת הספרים אביגיל ריינר את The Studio, סטודיו זוכה פרסים למיתוג ועיצוב המתמחה בעולם האמנות והתרבות בישראל.
אייר ארבעה ספרי ילדים בניהם ״בלאגן בגן״ (2009) ו״לאן בורחות המדרכות״ (2010).
כאמן תחריט הציג נחמני תערוכות יחיד והשתתף במספר רב של תערוכות אמנות, עיצוב ואיור קבוצתיות בארץ ובעולם.
״ענייני משפחה״ הוא ספר הביכורים שלו שנכתב ואוייר מתוך התבוננות בחוויית ההורות והילדות שלו ושל ילדיו.
אין לצלם, להעתיק, להקליט, לשכפל, להפיץ בכל דרך שהיא ובשום אמצעי אלקטרוני אופטי או מכאני, קטעים כלשהם מספר זה, או לעשות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא ללא רשות מפורשת מן המו"ל.
